בשנת 1793, עגנה אוניית המפרשים של קפטן וויליאם בליי בקינגסטאון' בירת סנט וינסנט והגרנדינים, מדינת איים קטנה בים הקריבי, עם מטען עמוס בכמה מאות שתילים של עצי פרי הלחם. מטרתו הייתה להציג את העצים הארוכים על פירותיהם העשירים בפחמימות ובאנרגיה, כדי שיזינו בעלות כספית נמוכה את העבדים שהחזיקו הבריטים במקום. כעת, אחרי 230 שנים, צוות חוקרים מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, הגן הבוטני של שיקגו והגנים הבוטניים של סנט וינסנט עקבו לראשונה, במחקר שפורסם בכתב העת Current Biology, אחרי חמש שושלות עיקריות של פירות לחם קריביים, תוך שהם חוזרים אל מסעו של הספן הבריטי, שבו גילה את עץ פרי הלחם, ששרד במשך מאות שנים ואף משגשג ומהווה פתרון למזון בסיס במדינות עניות.
4 צפייה בגלריה
עץ פרי הלחם בסנט וינסנט והגרנדינים
(צילום: Nyree Zerega/Northwestern University/Chicago Botanic Garden)
למרות שיש "פרי" בשמו, פרי עץ הלחם הוא עמילני וחסר גרעינים, טעמו לאחר בישול דומה מאוד לזה של לחם (ומכאן נובע שמו) והוא ממלא תפקיד קולינרי דומה לזה של תפוח אדמה. הוא מזכיר את פרי הג'ק (Jackfruit) - מין ממשפחת התותיים, ממנה מגיע גם פרי עץ הלחם, הגדל באזורי שפלה טרופיים בדרום ודרום-מזרח אסיה, אך נפוץ במאכל גם מחוץ לאסיה - ועשיר בסיבים תזונתיים, ויטמינים ומינרלים.
עץ פרי לחם בודד יכול לחיות עשרות שנים, ולהניב מספר רב של פירות בכל שנה. מכיוון שזהו גידול רב שנתי, הוא גם דורש פחות מים ודשן מאשר גידולים חד-שנתיים שיש לשתול מחדש בכל שנה. בנוסף, כמו עצים אחרים, הוא גם סופח פחמן דו חמצני מהאטמוספרה ובכך תורם למאמצים לבלימת ההתחממות הגלובלית. החוקרים צופים כי לשינויי האקלים תהיה השפעה פחותה על פירות הלחם, כך שהם יוכלו למלא תפקיד חשוב במלחמה ברעב שמונע מאותם שינויים סביבתיים.
"פירות הלחם הם גידול לא מנוצל, שלא זוכה לתשומת לב רבה כמו שאר הגידולים העיקריים", אמרה פרופ' ניירי זרגה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. "עם זאת, העניין בפרי הלחם גובר בעולם, כך שיש לשחוף את הסיפור שמאכל זה טומן בחובו".
מחוץ לאוקיאניה, האיים הקריביים הם מהמרכזיים שביצרני פירות הלחם וייצואם לרחבי העולם. "המידע על אודות המגוון הגנטי של הפרי באיים הקריביים הינו מועט מאוד. מכיוון שזהו גידול חשוב לביטחון תזונתי - במיוחד עבור מדינות האיים הרגישות מאוד לשינויי אקלים - רצינו לאפיין את המגוון הגנטי של גידולי פרי הלחם כדי לשמר אותם. הצעד הראשון לכך הוא לאפיין את המגוון של מה שכבר יש לנו", הוסיפה לורן אאודי מאוניברסיטת נורת'ווסטרן.
בגיל 18 הצטרף וויליאם בליי הצעיר לצוותו של ג'יימס קוק והשתתף במסעו השני סביב כדור הארץ בשנים 1776-1772, שבו גילה בטהיטי (האי הגדול ביותר בפולינזיה הצרפתית שבאוקיינוס השקט) את עץ פרי הלחם. בשנת 1787 נתבקש בליי להפליג לטהיטי כדי לאסוף שתילים של עץ פרי הלחם ולהעבירם לאיי הודו המערבית. לאחר עזיבתם את האי הטרופי התקומם רובו של צוות ספינת ה"באונטי" (HMS Bounty) כנגד מפקדם והם תפסו במקומו את הפיקוד על הספינה.
ארבע שנים לאחר מכן, נתבקש בליי להפליג שוב אל האוקיינוס השקט כדי לייבא שתילים של עץ פרי הלחם. המסע, שהיה הפעם על גבי ספינת ה"פרובידנס" (HMS Providence), הסתיים בהצלחה ועד היום פרי עץ הלחם הוא מאכל פופולרי באיי הודו המערבית. שנה אחרי כן, פרסם את ספרו "מסע בים הדרומי", שבו ליקט מפירות עץ האקי (Ackee) והציגם בשובו מהמסע לפני החברה המלכותית (השם המדעי של הפרי Blighia sapida ניתן כאות כבוד לבליי). עם זאת, חידה מאותם ימים נשארה לא פתורה, שכן בניגוד לתיעוד שנאסף על ידי בליי במסעו על ה"באונטי" על אודות עץ פרי הלחם, במסעו השני נעדר כל תיעוד על עץ זה. "בליי תיעד בקפידה את כל מה שנאסף במסעו הראשון, אולם במסעו השני זמן השהות בטהיטי היה קצר יותר, כך שלא נותר שום תיעוד כתוב על זני עצי פירות הלחם, כשגם אם נותר כזה, הרי שישנם ניגודים על מספר סוגי העצים - חמישה סוגים של עצי פרי הלחם ללא גרעינים, לעומת תיעוד אחר בטקסטים היסטוריים שמציע מספרים שונים לגמרי", הסבירה זרגה.
היעדר רישומים היסטוריים מה"פרובידנס" אינו הסיבה היחידה מדוע אפיון המגוון הגנטי של פירות הלחם בקריביים היה מאתגר, שכן ישנם מספר אתגרים גנטיים בהקשר זה. ראשית, עצי פרי הלחם ללא גרעינים הם טריפלואידים, כלומר בעלי שלושה עותקים של כרומוזומים, במקום שניים (דיפלואידים). עצי פרי הלחם הטריפלואידים גם אינם מסוגלים להתרבות מינית ויכולים לשרוד רק אם בני אדם מפיצים אותם באמצעות שיבוט. הדבר נעשה עם עצי פרי מעובדים רבים - אפילו כאלה שיכולים להתרבות מינית. כל זני פרי הלחם ללא גרעינים דומים למדי, מה שהופך את הניסיון לאפיין גנטית זנים שונים למאתגר.
בסופו של דבר, באיים שבאוקיינוס השקט ובקריביים, אנשים משתמשים בשמות רבים ושונים עבור מה שלפעמים נראה מאותו הזן, מה שרק מוסיף לבלבול. כדי להתגבר על האתגרים הללו, החוקרים השתמשו במגוון כלים. הם שילבו ידע מקומי עם מסמכים ודגימות היסטוריות, נתונים מורפולוגיים (תצפיות על גודלם, צורתם ומרקמם של הפירות) ורצף גנום ממוקד. בשיתוף פעולה עם הגנים הבוטניים, משרד התיירות ורשות הפארקים הלאומיים, הנהרות והחופים של סנט וינסנט, חברי צוות המחקר טיילו ברחבי האי הגעשי שממוקם בין האי סנט לוסיה לבין הגרנדינים. הם אספו עלים ומדדו את גודל העלה, גודל הפרי וצורתם. לאחר מכן, הם השלימו את הדגימות הללו עם דגימות היסטוריות שמאוחסנות במוזיאונים ובגנים בוטניים ברחבי העולם - כולל דגימה שנאספה ב-1769, בעת מסעו של קפטן ג'יימס קוק על אוניית ה" אנדוור" (HMS Endeavour) לאוסטרליה ולניו זילנד.
4 צפייה בגלריה
פירות עץ הלחם ובננות בדוכן פירות באי סנט וינסנט
(צילום: Nyree Zerega/Northwestern University/Chicago Botanic Garden)
במעבדת הגן הבוטני של שיקגו, החוקרים ניתחו יותר מ-200 דגימות של פירות הלחם, תוך התמקדות יתרה בפרי הלחם ללא גרעינים מסנט וינסנט וטהיטי וכן בדגימות מרחבי העולם. התהליך כלל חילוץ וריצוף של הדנ"א מדגימות עלים, כשבין הדגימות הללו, החוקרים זיהו בסופו של דבר שמונה שושלות לחם עולמיות מרכזיות - חמש מהן נמצאות באיים הקריביים וכנראה מייצגות את הממצאים שתועדו במסע הראשון בשנת 1793 על סיפון ה"פרובידנס", במה שעורר את התרגשותם של החוקרים בכך שהמחקר המעמיק נפתרה תעלומה בת מאות שנים על אודות הזנים של פירות הלחם אותם הפיץ קפטן בליי באיים הקריביים. "זיהינו חמש שושלות גנטיות באיים הקריביים, שתואמות את מה שמצאנו בכמה טקסטים היסטוריים", אמרה אאודי. "מדובר באירוע מרגש שבו הצלחנו לאפיין את המגוון של פרי הלחם באיים הקריביים בפעם הראשונה מבחינה גנומית". עם זאת, זרגה ציננה מעט את ההתלהבות של עמיתתה למחקר בכך שאמרה כי ייתכן שיש יותר סוגי פירות לחם בסנט וינסנט ממה שהשיטות הגנטיות שלהן יכלו לזהות. "גם אם לא נמצא הבדלים גנטיים בין צמחים שאנשים מעניקים להם שמות שונים, לשמות האלה עדיין יש משמעות וערך", אמרה זרגה.
